בקשה לעיכוב ביצוע 75% מסכום פסק הדין אשר ניתן ביום 11.10.05 בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר. וינוגרד).
רקע כללי והליכים קודמים
1. המשיב, יליד 1.4.1923, כבן 82 וחצי כיום, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.11.02, וסבל מפגיעת ראש קשה. בעקבות התאונה אושפז המשיב בבית החולים "ברזילי" עד ליום 21.11.02, ולאחר מכן הועבר למחלקת שיקום גריאטריה בבית החולים "הרצוג" עד ליום 15.12.02.
2. המשיב הגיש תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כנגד נהג הרכב הפוגע וכנגד מבטחת השימוש ברכב עובר לתאונה.
3. ביום 11.10.05 פסק בית משפט קמא, כי על המבקשים לשלם למשיב פיצוי בסך של 442,200 ש"ח. כן הורה, כי מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף, ששולם למשיב עד למתן פסק הדין, וליתרה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד ומע"מ וכן הוצאות משפט. סכום הפיצוי אינו כולל את תגמולי המל"ל, כאשר לטענת המבקשת מגיעה גימלת הסיעוד למשיב לסך של כ- 130,000 ש"ח.
4. ביום 3.11.05 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט קמא דחה את הבקשה, ללא תגובת המשיבים, בנימוק, כי טיעוני המבקשים נדונו בהרחבה בפסק הדין, מה גם שלא הוצגה כל ראייה בנוגע לקושי בגביית הסכום.
5. על פי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגישו המבקשים בקשה זו לערכאת הערעור, לעיכוב ביצוע של 75% מהסכום שנפסק בפסק הדין.
תמצית טענות הצדדים
6. לטענת המבקשים טעה בית משפט קמא בהחלטתו בשאלת הפיצוי בגין עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד,משפסק פיצוי בסך 160,000 ש"ח בגין עזרת מיטיבים בעבר, בנסיבות בהן עולה מהראיות, כי המשיב תיפקד ומתפקד באופן עצמאי לגמרי בביתו, למשיב לא נגרמה כל נכות אורטופדית בגין התאונה ולא נזקק לעזרה כלשהי בעבר. אותה עזרה בגינה פסק בית משפט קמא פיצוי מסתכמת בעידוד וב"דרבון" המשיב מצד אשתו לבצע פעולות כגון: החלפת בגדים, רחצה- פעולות אותן מבצע המשיב ללא עזרה מהזולת.
7. לטענת המבקשים עולה מחומר הראיות, כי אשת המשיב נכה בשיעור של 100% ומקבלת עזרה סיעודית מהמוסך לביטוח לאומי, כך שממילא לא הייתה מסוגלת לסייע למשיב בתפקודו היום יומי. בנסיבות אלו תמוה כיצד הייתה אשת המשיב מסוגלת להעניק עזרה חודשית אשר הוערכה על ידי בית משפט קמא בסך של 5,000 ש"ח. זו אף זו, סכום זה אינו מתיישב עם עצמאותו המלאה של המשיב בתפקודו היום- יומי ואינו סביר בנסיבות בהן מדובר בפיצוי מעבר לעזרה סיעודית מהמוסד לביטוח לאומי.
8. עוד נטען, כי הסכומים שנפסקו בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד אינם מתיישבים עם הראיות לפיהן העזרה המושטת למשיב ולאשתו, מטעם המל"ל מילאה וממלאת את כל צרכי המשיב, שכן המשיב לא היה זקוק, ואינו זקוק לה גם כיום. בבית המשיב נמצאת מטפלת מטעם המל"ל בהיקף של 25 שעות שבועיות, כאשר 15 שעות מתוכן ניתנות עקב זכאותה של אשת המשיב, אשר מטבע הדברים משרתת גם את צרכיו.
9. לטענת המבקשים, למשיב לא ייגרם נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת, שכן המשיב מקבל 10 שעות סיעוד בפועל מהמל"ל ואינו מעסיק כל עזרה בשכר מעבר לעזרה הניתנת על ידי המל"ל. כמו כן, הבקשה הינה לעיכוב 75% מסכום פסק הדין, כך שיוותר בידי המשיב סך של כ- 107,000 ש"ח.
10. עוד הוסיפו וטענו המבקשים, כי במידה וסכום הפיצוי ישולם במלואו לידי המשיב יתקשו המבקשים לגבות סכומים אלו חזרה וזאת לאור גילו של המשיב, היעדר הכנסות מעבודה וחשש שמא סכום פיצוי זה ינוצל על ידי קרובי משפחתו, לאור גילו של המשיב ומצבו המנטאלי.
11. לטענת המשיב, על פי ההלכה ובמיוחד במקרה של חיוב כספי, יש לבצע לאלתר את פסק הדין ואין בהגשת הערעור לשנות דבר. טענתם של המבקשים, כי קיים חשש שמא סכום הפיצוי ינוצל על ידי קרובי משפחתו של המשיב שערורייתית. המבקשים לא הצביעו על מקור חששם, טענותיהם נטענו בעלמא. הנטל להוכיח את הקושי בגביית הסכום מוטל על כתפי המבקשים ומשלא עמדו בו, דין הבקשה להידחות. מעבר לאמור, גם ההגיון הבריא מצביע על כך, כי המשיב, המרותק לביתו, לא יבזבז למעלה מ-335,000 ש"ח. לפיכך לא ניתן לומר, כי המשיב לא יוכל להחזיר סכום זה.
12. אשר לסיכויי הערעור. לטענת המשיב, קבע בית משפט קמא, בהתבסס על קביעתו שלהמומחה בתחום הגריאטריה, כי המשיב זקוק לעזרה וסיעוד מלא, לפיכך הסכום שנפסק על ידי בית משפט נמוך במיוחד, פגיעותיו של המשיב משמעותיות ביותר ונראה כי במסגרת ערעור שכנגד של המשיב יוגדל סכום הפיצויים לאדם הנזקק להשגחה מלאה.
13. לטענת המשיב, מאזן האינטרסים והנוחות נוטה במקרה זה באופן ברור לטובת המשיב, שכן מדובר באדם קשיש ונכה באופן משמעותי, הזקוק להשגחה צמודה, ואין ספק, כי לו יעוכב פסק הדין עד לתום הדיון בערעור יגרם למשיב נזק כבד ואילו למבקשים ובעיקר למבקשת מס' 2, שהינה חברת ביטוח גדולה, לא יגרם כל נזק.
דיון והכרעה
14. ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מבקש עיכוב ביצוע להצביע על קיומם במצטבר של שני תנאים: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, והשני, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, האם יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו (ראה: ע"א 7609/01
משה בר שלום ואח' נ' יוסף קירשנבוים, תק-על 2001(3), 491; בש"א 86/89 י
שראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח', פ"ד מג(1), 334, עמוד 336; ע"א 6647/98
מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נג(1) 187; ע"א 9117/03
יהודה זהר ואח' נ' נגלאא ברדויל ואח', תק-על 2003(3), 2491; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמודים 859-860).
15. ביצועו של פסק דין המטיל על המערער חיוב כספי אינו גורם, בדרך כלל, למצב דברים בלתי הפיך, שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה. על כן, ההלכה היא, כי נדירים המקרים בהם יורה בית משפט על עיכוב ביצועו של חיוב כספי (ראה: ע"א 7182/04
מכללת סמינר הקיבוצים נ' דראל נכסים בע"מ, תק-על 2004(4) 1562; בש"א 4097/05
בנק הפועלים בע"מ נ' מזל זיתוני ואח', תק-על 2005(2) 2103 והאסמכתאות שם).
16. השיקולים לעיכוב ביצוע פסק דין, כמפורט לעיל, תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. במידה ובית המשפט הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים לקבלת הערעור או כי הסיכויים קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, אולם, במידה וסיכויי הערעור מאוזנים או שמא הם אינם ברורים יגבר משקלו של השיקול השני, והוא זה שיכריע (ראה: עע"ם 9177/01
אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ
נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נו(2) 163, 167;ע"א 4079/02
חלואני אורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2) 1022). משכללים אלו מונחים לפנינו נבחן קיומם של התנאים במקרה שלפנינו.
17. אשר לסיכויי הערעור. הכלל הוא כי "
אין בית המשפט נכנס לפני ולפנים של סיכוי זה וביסוסו, ודי לפעמים בסיכויים לכאורה, כפי שמתגלים בבדיקה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור, כדי לצאת ידי החובה בנדון" (ב"ש 978/84
שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק ואח', פ"ד לח(4) 572, 576). די בכך שבית המשפט נוכח לדעת כי הערעור אינו משולל יסוד (ע"א 6146/00
עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ'
בצלאל אהובה ואח', תק-על 2000(3) 2459).
מבלי לקבוע מסמרות, דומה, כי פסיקת בית המשפט קמא, בראש הנזק של עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד, הינה על הצד הגבוה, לכאורה. יצוין, כי המשיב לא שכר עזרה בעבר. אף כי הינו זכאי לפיצוי בגין עזרת בני המשפחה, הניתנת מעבר לזו המקובלת ביחסים בין בני המשפחה (ע"א 810/81
לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 493; ע"א 327/81
ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580, 588), דומה כי בסיס הפיצוי החודשי שנקבע, מעבר לשעות שניתנו על ידי המל"ל, הינו גבוה. כך הם פני הדברים בשינויים המחויבים גם כלפי העתיד, אף כי אז ייתכן וישכור עזרתו של צד ג'. ויוזכר, כי על פי חוות דעת המומחה זקוק התובע בעיקר להשגחה והכוונה בלבד. לפיכך, אין זה מן הנמנע, כי בית משפט שלערעור יתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, בראש נזק זה.